top of page
חיפוש
  • yuvalklein

איך מתחילים כל דבר

עודכן: 25 במרץ 2020

ההתחלה של ההתחלה



איזה קשה זה להתחיל!

זה כמו הקושי לקום מהמיטה, אבל אחרי שקמנו, הרבה יותר קל

מתי קשה לקום מהמיטה?

שאנחנו לא יודעים בדיוק מה צריך לעשות, שאין לנו משימות או שיש הרבה ולא יודעים ממה להתחיל.

מתי קל לקום?

כשיש יעד למשימה, כשיש פגישה וצריך להיות בשעה מסויימת במשרד, אז אין בעיה, אמנם קשה לקום, אבל אנחנו יודעים בדיוק מתי צריך לעזוב את המיטה, אבל אם יש לנו המון משימות בלי יעד, ננסה למשוך עוד קצת זמן.

אבל איך מתכננים יעדים למשימות לטווח ארוך, אנחנו בכלל לא רואים עדיין את כל התמונה ואין לנו את היכולת להבין מתי הדברים יתחברו, איך יודעים באמת כמה זמן להקדיש?

כאשר אין לנו מפה ברורה של מה לעשות, אין לנו בעיה לחתוך זמנים פה ושם, כי אין לנו בכלל את ההגדרה ממה חתכנו זמנים ולכן לא חתכנו אותם (:

אם היה לנו משהו שמראה לנו, שאם נקדיש כך וכך זמן, נוכל להגיע תוך כך וכך זמן למטרה, אז היה לנו הרבה יותר קל, העננות היא מה שמפריעה לנו לרוץ.


כאן נפזר את העננות ונייצר תכנית שנוכל לדעת מה בדיוק לעשות, כמה ומתי

ומתי נוציא אל הפועל


לכמת את הדברים


כשאנחנו אוכלים, אנחנו לא יודעים באמת מה הביס הזה יעשה לגוף שלנו וכמה נשמין ממנו, אין תוצאה מיידית ולכן הכייף של הרגע גובר על האולי של אחר כך. בחדר כושר לא רואים תוצאות ישר אחרי שיוצאים ממנו.. זה לוקח זמן ואין לנו את היכולת להבין כמה זמן זה יקח ומה בדיוק צריך לעשות, הסיבה שיש הרבה אנשים שמתאמים, זה כי הם ראו אחרים שהצליחו, אבל אם הם לא היו רואים תוצאות, הרוב לא היו מתאמנים. אם הינו יודעים בדיוק מה יניב אילו תוצאות, אנשים היו מתמידים יותר אז נכון, עדיין אין לנו את הכלי שאומר לנו בדיוק מה תהיה התוצאה לפי מה שאנחנו עושים, אבל יש לנו דרכים לכמת את התוצאות ונטר תוך כדי, כדי לשפר את הערכות שלנו וזה מה שאנחנו הולכים לעשות!


לייצר מסגרת כמו בפאזל


אי אפשר לייצר סדר כשאנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים או שאנחנו יודעים, אך לא יודעים איך זה נראה או איך לעשות את זה, צריך פשוט להתחיל מדברים קטנים שיחברו לנו עוד ועוד חלקים בפאזל. בהתחלה נורא קשה להרכיב אותו ואז לאט לאט רואים את הקשרים בצבעים ומתחילים לבנות את המסגרת, ברגע שבנינו את המסגרת יותר קל לנו, כי אנחנו נצמדים אליה ומתקדמים משם ולאט לאט מחברים את הכל. אז הקושי בהתחלה הוא להרכיב את המסגרת וגם לזה יש שיטה, ברגע שאנחנו יודעים שיש חלקים עם דפנות ישרות, אנחנו מחפשים אותם ואז מחברים אותם, אם לא היינו יודעים שיש כאלה חלקים או שמה שמיוחד בהם שהם החלקים של המסגרת, לא היינו יודעים לחפש אותם ובטח שלא לבנות קודם את המסגרת.


למה זה בסדר וחלק מהדרך להתברבר בהתחלה


יש מבנה ויש תוכן, הרבה פעמים אנחנו מתעסקים הרבה במסביב ולא בתוכן עצמו, כי אנחנו לא רואים במסודר איך לעשות את זה, תתארו לכם שהייתם צריכים לבנות לגו, באיזה מצב היה לוקח לכם יותר זמן להתחיל לבנות? שימו לב, לא לסיים לבנות, אלא להתחיל לבנות, מצב אחד שהחלקים מסודרים לפי סוג ויש דף הוראות ובמצב השני שכל החלקים בבלגן ואין הוראות? הרבה יותר קל לנו להתחיל בסביבה מסודרת ושיש לנו את ההוראות איך לעשות את הדברים ואם אפשר מדריך צמוד שתמיד יהיה שם לפתור בעיה שנוכל לרוץ הלאה ולא להתקע בכל רגע. כעצמאיים ויזמים ולו דווקא אם יש לנו עסק עצמאי ומגדירים אותנו כיזמים, כל פעולה שאנחנו יוזמים היא פעולה יזמית והרבה מהפעולות אנחנו עושים עצמאית. אנחנו לא יודעים את הסדר של הדברים, הרי יזמנו עכשיו משהו ואמנם יכול להיות שמישהו כבר עשה משהו כזה או דומה, רוב הסיכוים שאנחנו לא רואים לנגד ענינו את המבנה של איך הדברים צריכים להיעשות ואז אנחנו מתחילים לבזבז את הזמן, לדחות או חס וחלילה לא להוציא לפועל. הפחד או העצלנות מהעננה שעופפת כל דבר שלא ברור לנו מראש התחלה אמצע וסוף, הוא זה שהורג לנו את העצמאות, היזמות והחלום שלנו לעשות מה שבא לנו, גם אם מדובר בדברים הכי קטנים, כמו לצאת בערב.. עד שלא יגיע החבר שיוציא אותנו ויגיד לנו לאן ומתי הולכים ואפילו איזה משקה שותים, לבד לא נצא. כאשר אנחנו יוזמים, אנחנו יוצאים מאיזור הנוחות שלנו, שם אין לנו ביטחון ולכן הפעולות שלנו איטיות יותר, כמו שאדם שנוסע במכונית ומחפש משהו.. הוא נוסע לאט וכל הזמן מביט לצדדים, ככה אנחנו שאנחנו מחפשים את הדרך לביצוע היזמות שלנו. האיזור הזה מפחיד, אנחנו רגילים לשחות בחומר שאנחנו מכירים היטב, פתאום האיטיות הזאת גורמת לנו לחוסר ביטחון, אנחנו חושבים שאנחנו עושים משהו לא בסדר או לא מספיק טובים, אך התהליך הזה הוא חלק בלתי נפרד מהדרך וכשאנחנו מודעים לזה, קל לנו לצאת מאיזור הנוחות, להתברבר שם והפוך אותו לחלק מאיזור הנוחות שלנו, ככה אנחנו כל הזמן מגדילים את איזור הנוחות שלנו ומתפתחים.

"אם נח לכם מדי, זה הזמן לצאת מאיזור הנוחות ולהגדיל אותו"

הבעיה הכי גדולה של להתחיל, זה שרוב הזמן אנחנו רוצים שדברים יהיה מושלמים, אנחנו לא רוצים להתחיל לפני שנדע שמה שאנחנו עושים הולך להיות הכי טוב, עדיין יש דברים שחסרים, שאני לא יודע מספיק טוב, אז רק אחרי שאדע אותם אתחיל, אבל בשביל שיהיה את זה ואת זה, צריך קודם את ההוא וההוא, אז רק אחרי החגים אוכל להתחיל ושירד קצת הלחץ מהעבודה.. אז זהו.. שזה לא הולך לקרות.. להתחיל פרוייקט חדש זה כמו להתחיל ללכת לחדר כושר (שזה כמובן פרוייקט לכל דבר), לוקח לנו הרבה זמן להחליט מתי, איפה, עם מי וכל אלה, ברגע שהצלחנו לעבור את השלב הקשה הראשוני, מגיעים לאימון הראשון, מרוב התלהבות עושים אימון קשה, מרגישים מדהים אחרי ואז 3 ימים לא יכולים להזיז את הגוף. אחרי זה מחכים המון זמן שנהיה בטוחים שהכל עבר ואפשר שוב להתחיל ואז ללכת לאימון הבא זה כבר לא מרגש כמו בהתחלה, כבר מתחילים לחשוב על מה יהיה אחרי ופתאום מחר לא יכולים, אז דוחים את זה בעוד יומיים וכו' כל התחלת פרוייקט זה כמו מערכת יחסים, סליחה, היא בדיוק מערכת יחסים והרבה פעמים אם מתחילים חזק מדי, זה נגמר מהר. הדרך הנכונה להתחיל בחדר כושר, גם אם המטרה שלנו ללכת כל יום שעה וחצי ולהרים משקלים כבדים, היא להתחיל פעמים בשבוע, במשך שעה, אולי פחות, להרים משקלים קלים, לעבוד עבודה כללית על הגוף ולא רק שרירים ספציפיים, בעצם להכין את הגוף לעבודה! אחרי כמה שבועות ראשונים, נוסיף קצת משקל, נוסיף עוד פעם בשבוע ונמשיך כל פעם להוסיף קצת, מה המינון הנכון? אין! כל אחד צריך לדעת להקשיב לעצמו ומצוא מה הכי נכון לו, איך עושים את זה? מקשיבים לגוף.

כאשר עובדים במדרג, לא רק השרירים מתרגלים לתהליך, גם הלוח זמנים שלנו, גם למוח שלנו נוצרים יותר קשרי נוירונים לתהליך ואנחנו יותר מתרגלים אליו. איך מבשלים צפרדע, שמים אותה במים פושרים ולאט מחמים, אם שמים אותה במים רותחים, היא ישר קופצת, גם אנחנו, תכנסו למרק שלכם ורק אז תדליקו את האש.


לעשות את זה, זה להתחיל לאט, לבנות את הכושר שלנו לעבוד על הפרוייקט בלי יותר מדי ציפיות, כן להעריך ולנטר, אך לצפות לשינויים. אם אמרתי לעצמי שאני צריך לשבת כל יום שעתיים, לא מתחילים ב100%, מתחילים את השבוע הראשון עם מה שנראה לנו שלא יפריע לנו לפעילות שכבר יש לנו ובסוף השבוע בודקים איך זה היה ומשנים בהתאם,

זה נכון שלעבודה הכי נכון לתכנן זמנים ולהיות נוקשים עם הזמנים שלנו, כמו ספורטאים מקצוענים, אבל לא בהתחלה, בהתחלה אנחנו צריכים להיות גמישים עם הזמנים, הרי גם אותם צריך ללמוד ולהשתפר בהם. גם ספורטאים התחילו את הספורט שלהם כחוג פעם או פעמיים בשבוע. מבנה של התפתחות

ככל שנתקדם נוכל להוסיף עוד זמן לפרוייקט, אבל לא צריך לנסות להוסיף בכח, אלא ברגע שדברים קצת יתחברו (מה שלא יקרה על ההתחלה וכבר אמרנו שזה בסדר), הצורך והרצון להוסיף עוד זמן יבוא מעצמו ולא נצטרך לדחוף את עצמנו בכח. אם אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים שזה יהיה מהר יותר, אבל משהו תקוע, לא יעזור עם נכפה על עצמנו לעשות את זה, זה פשוט לא יילך כמו שצריך.

לפעמים בזמן שהקצבנו, נרגיש שאנחנו מבזבזים את הזמן ולא מפוקסים, אלה הזמנים שבדרך כלל גורמים לנו לרדת מפרוייקטים, כי אנחנו מרגישים שאנחנו פשוט מבזבזים את הזמן, אך לא כך הדבר! זה מרגיש לנו שזה יהיה הקצב לאורך כל הפרוייקט, אך כל פרוייקט מצריך סט כלים, סביבת עבודה נכונה ולא רק שלוקח זמן לסדר אותה, היא משתנה ומשתפרת כל הזמן. בהתחלה שאין לנו כלים, קשה לנו להתקדם, אך לאט לאט אנחנו בונים אותם וברגע שהצלחנו לעבור את השלב הזה, ההמשך הרבה יותר מהיר וברור, כמו במסגרת של הפאזל

אם לא נדע שזה חלק מהדרך, כל הזמן הפרויקט יברח לנו ונמצא דברים אחרים לעשות וזה יראה לנו בעייתי ונחשוב שיש לנו בעיה ונספיק להתמיד, אם נבין שזה לא אנחנו וזה טבעי וניקח את זה בחשבון כחלק מהתכנית הגדולה, יהיה לנו יותר קל להמשיך, כי נדע שזה לא כישלון אלא באמת חלק מהדרך. פשוט צריך לדעת לנטר את העבודה שלנו וכל הזמן לעשות שינויים כדי להתאים את זה, עד שנמצא את האיזון שמתאים לנו ויהיה לנו הרבה יותר רגוע להבין שאנחנו במקום טוב וגם אז יהיו כל מיני שינויים, שבוע מסויים נעשה יותר, שבוע אחר נעשה פחות, אבל השינויים האלה יהיו קטנים ויהיה לנו יותר קל לתקן אותם. זה כמו ריצה למרחק, אי אפשר לרוץ מהר כל הדרך וצריך אימונים כדי להבין מה המהירות שאנחנו יכולים לרוץ לאורך זמן וגם היא כמובן משתפרת.


28 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page